Dr. Ronen Mendi

היגעתי לכירופרקטי אחרי תאונה קשה שקרתה לרכב בו הוסעתי בגיל 13. סבלתי מכאבי גב איומים, בקושי עמדתי והלכתי על הרגלים, וסבלתי גם מכאבי ראש נוראיים, שלא הגיבו לתרופות. הרופאים אמרו שניתוח לא יעזור במקרה שלי, ושאהיה נכה מהמותניים ומטה תוך מספר חודשים. כעבור שנה וחצי, אחרי שהשלמתי עם מר גורלי, היגעתי לכירופרקט.

די מהר נעלמו כאבי הראש, וחזרו לי הכוח והשליטה לרגליים.

אז עברו 3 מחשבות ביחד בראשי:

1. "וואו, אפשר לרפא עם הידיים."

2. "קיבלתי את החיים שלי בחזרה במתנה."

3. "את המתנה הזו, אני רוצה לתת לאחרים."

אז כבר מגיל ~14, ידעתי שכירופרקטיקה בחרה בי.

אחרי שסיימתי תואר ראשון בהדמייה רפואית (רנטגן, סי.טי., אם.אר.איי, אולטראסאונד ומיפוי עצמות), טיפול כירופרקטי גם פתר לי את בעיית חרדת המבחנים, שסבלתי ממנה מאז גיל 14.

ואחרי התואר הראשון ושנתיים עבודה ביחידת צינטורי הלב בבית חולים תל השומר, נסעתי עם אישתי - רחל, ועשיתי את הדוקטורט בכירופרקטיקה באוניברסיטת פרקר, בדאלאס, טקסס, ארצות הברית.

שם גם הנחיתי סטאז'רים.

הגיעו אלי לאורך השנים אנשים עם מגוון מחלות (בעיות תפקוד) מאוד גדול.

הבנתי איך נוצרות בעיות תפקוד, כאבים ומחלות, וכך גם הבנתי איך אפשר להחזיר תפקודים ולהפעיל את התפקוד התקין אצל אנשים חולים ולחזק את התפקוד התקין של אנשים בריאים.

יותר מזה, הבנתי איך אפשר למנוע, או לפחות להאט את ההתפתחות וההתדרדרות של בעיות תפקוד אצל ילדים, כאלו שההורים ו/או הסבים שלהם סובלים מהן.

פיתחתי גם תוכניות מנוי לאנשים ולמשפחות - לשיחרור ולחיזוק הבריאות והתפקוד התקין.

when I was 13 yoa, Chiropractic saved me from being invalid from the waist down. At that time it also solved my horrible headaches, which were unaffected by medication. and after I completed my B.A., It solved my test anxiety, which has affexted me badely since I was 14 years old.

In my practice I noticed that I have helped many people with different veriaties of health issues throughout my career.

I realised that chiropractic care is best held and improves lives when continued.

So I have developed membership programs, which people sellect after the initial exam and Repoprt of Findings.

I have also created family membership programs, so we can prevent, or at least delay the progression of familial dis-eases in the children, that are already affecting their parents and/or grand parents.